תחום ניהול הסיכונים הפיננסיים פועל כבר מזה עשרות שנים ובתצורות שונות.

ככל שהתהליכים העסקיים הפכו יותר ויותר גלובליים יחד עם התמורות שחלו במרוצת השנים 

בשוקי ההון והמט"ח, נאלצו חברות, בנקים וגופים מוסדיים להתגונן מפני חשיפות לסיכונים פיננסיים.

סיכונים אלו באים לידי ביטוי בשיא עוצמתם במשברים כלכליים דוגמת המשבר האסייתי ב-1998, בועת הדוט קום ב- 2000 , משבר הסאב פריים ב-2008.

באמצע המאה שעברה נפוץ היה להתגונן בעיקר מפני סיכוני האשראי. אולם עם החלת הוראות וועדת באזל הראשונה בסוף שנות ה-80 החל להתפתח במקביל לניהול סיכוני אשראי תחום ניהול סיכוני השוק אשר שילב פרקטיקות ומוצרים לגידור והגנה מפני חשיפות מט"ח, ריבית ושינויי מחירים במניות ובסחורות.

בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 נכנסו תקנות באזל 2 אשר שכללו את רמות הפיקוח וניהול הלימות ההון של בנקים כולל טכניקות חדשות לניהול סיכוני אשראי, שוק ונזילות.

 

סוגי סיכונים פינסיים:

• סיכון מטבע

• סיכון ריבית (מרווחים וריבית חסרת סיכון)

• סיכון מניות וסחורות

• סיכון נזילות

• סיכון אשראי (דירוגי חברות, חדלות פירעון)

• סיכון ריכוזיות (ענפים, קבוצות לווים, מנפיק)

 

אמידת הסיכון הפיננסי נקבעת לפי סוג הסיכון:

• עבור סיכוני שוק (מטבע, ריבית מניות וסחורות) הערכת הסיכון מתבססת על אומדנים סטטיסטים המשלבים נתוני פוזיציה, נתוני שוק ואופק מדידה.

• עבור סיכוני אשראי מתבצעת הערכה כמותית ואיכותית.

  • כמותי לפי מודלים סטטיסטיים לחדלות פירעון (PD, LGD, EAD) .

  • איכותי לפי שאלון דירוג שבסופו נקבעת רמת הסיכון של הלווה (דירוג חיצוני, מודל פנימי).

 

כיום, ניהול הסיכונים הפיננסיים הפך מכורח רגולטורי  לצורך עסקי הן לחברות והן לאנשים פרטיים. שוקי ההון והמט"ח התקדמו מאוד מבחינה טכנולוגית ומבנית כך שבלי טיפול ופיקוח של מנהל סיכונים נושא משרה או ליווי וייעוץ שוטף בתחום ע"י גורמים מקצועיים ומוסמכים, עלולה חברה או אדם פרטי להגיע לכדי פשיטת רגל, או אובדן רווחים מהותי.